כשהייתי ילד, העולם היה מגרש משחקים של חלקים ישנים ורעיונות חדשים. הייתי לוקח קרש גיהוץ ישן ומשתמש במנגנון שלו לבנות כיסא מתכוונן, או תופס מנוע של מעבד מזון, משורית קטנה לחיתוך ברזל, מזלג וכידון אופניים כדי להרכיב חרמש מוטורי לקיצוץ דשא. חיברתי – הכל מאילתור, הכל מהראש. כבר אז הרגשתי שהחומרים מדברים אליי, מספרים לי מה הם יכולים להפוך להיות אם רק אתן להם הזדמנות.
בשנת 2003 החלטתי לקחת את האהבה הזו צעד קדימה ולמדתי את יסודות הנגרות בקורס מקצועי אצל נגר ותיק שידע דבר או שניים על עץ. הוא לימד אותי איך להקשיב לעץ – לא רק לחתוך אותו, אלא להבין אותו.
מאז, בכל פעם שאני עובד, אני מוצא את עצמי שוקע בניחוחות: ריח חיתוך העץ הטרי, חד וצלול, וריח השרף שניגר לפעמים מהקורות כשהן מתייבשות – ריח שממלא את האף ומזכיר לי את היער שממנו הן באו. אני עובד עם כלים ידניים, לפעמים חשמליים, אבל תמיד עם תחושה שהעץ מוביל אותי.
אחד הדברים האהובים עליי הוא הקצעה ידנית. כשאני מחליק את העץ, התלתלים נופלים כמו סרטים דקים, ואני יכול לראות בהם את עברו של העץ – השנים שבהן הוא גדל, הסערות שבהן הוא עמד, השמש שחיממה אותו. כל תלתל הוא סיפור קטן, ואני מרגיש כמו ארכיאולוג שחושף אותו. רוב העבודות הקטנות שלי נולדות מעץ ממוחזר – משטחים ישנים מפורקים, ארגזים שנזרקו, או חתיכות שמצאתי ברחוב.
פעם בניתי תפאורה שלמה להצגת סיום של מגמת תיאטרון: שלוש מערכות של דלתות ומשקופים, כולם נאספו מהרחוב, שופצו והותאמו מחדש. פעם אחרת מצאתי שולחן תפירה ישן נזרק בצד הדרך – לקחתי אותו הביתה, שייפתי, חידשתי, והפכתי אותו למשהו שמישהו יכול לאהוב שוב.
יש סיבה שאני כל כך אוהב לעבוד עם עץ: הוא שונה מכל חומר אחר. מוליכות החום שלו כל כך נמוכה – הרבה פחות ממתכות או זכוכית, ורק קצת יותר מאוויר, שהוא המבודד הטבעי הכי טוב שיש. זה אומר שכרהיט, העץ לא צובר חום או קור. כשאתם נוגעים בו, הוא מרגיש נעים, כמו חבר שתמיד בטמפרטורה הנכונה. זו לא רק נגרות בשבילי; זו דרך להחזיר לחיים חתיכות של טבע ולתת להן מקום בבית שלכם.
רוצים להתחבר לעץ בבית שלכם? נסו למצוא חתיכה ישנה – משטח, ארגז, אפילו קרש שנזרק – ותנו לה חיים חדשים. כל מה שצריך הוא קצת שיוף וגימור טבעי, והיא תספר לכם את הסיפור שלה.
השאירו תגובה